<h1>ספר הנייר הלכ' יין נסך</h1>
<h2>דף נד:</h2>
רבינו יהודה כתב וז"ל, פסק ר"ת שאם עשה אדם יין לחבירו ומצאו ולא אמר לו ואח"כ מצאו וא"ל נתנסך יינך אינו נאמן. אבל אם א' בפעם ראשונה כך נאמן, אפי' מכחישו כיון שהיה בידו לערב בו יין נסך או לומ' לגוי ליגע, ואם לא היה בידו וא' לחבירו נתנסך יינך אם מכחישו אם א"ל איני יודע אינו נאמן, אבל אם שתק נאמן. ואו' הר"ר אלחנן דכששתק דאמ' דנאמן ה"מ כששותק מחמת שאינו יודע אם אמת אם לאו, אבל אם שותק מחמת שמתבהל או מחשב בלבו היאך נעשה הדבר אז לא אמ' שתיקה כהודאה דמיא בכיוצא בזה, ומצא ר' סעד לדבריו בתשובה הגאונים ובתשובה רבינו משולם בר' קלונימוס כאשר כתבנו. עכ"ל.
הגהה. דאם איתא דעד אחד נאמן כשמכחישו א"כ כל אחד ילך ויאסור אשתו של חבירו ויאמר לו זינת' אשתך ותאסר עליו אי מהימן כבי תרי, וכן פי' רבי' יחיאל מפריש דיש ללמוד בעל היין להכחישו ולומר והלא אינך מאמינו, וטעם גדול בדבר לומר דאין עד אחד נאמן לא לחיוב ממון ולא לאסור דכתי' לא יקום עד אחד, ואף הוא נאמן גדול. ומה שהוא נאמן בשתיקה משום דשתיקה דבעל היין כהודאה דמיא, ונר' שמודה לדברי העד, שהיה לו לומ' איני יודע, אבל היכא שמכחישו בעל היין הוא נאמן כבי תרי. והר"ר יעקב מקינו"ן היה אומר, דאם בעל היין מחשב שהוא אומר אמת על זה נאמ' ויראת מאלהיך, אמנם לדברי ר"ת ורבי' יחיאל ורבי' אלחנן ז"ל נרא' היתר גמור. וכן מרבי' יחיאל. עד כאן לשון התו' פ' הניזקין.
